30.03.08
חברים,
אין שבעת פלאי עולם!!! יש רק אחד...
למסקנה הזו הגעתי השבוע לאחר פגישה תלת-מימדית עם עזרא. אנחנו עוד נגיע לזה.
לאחרונה, בשעה טובה ומוצלחת, החלה ההריונית להרגיש טוב יותר. הבחילות נעלמו, כאבי הראש מתמזערים מיום ליום ומצבי הרוח גם כן. מיותר לציין את ההקלה שהרגשתי לאחר יום שלם שלא שמעתי את המשפט שכבר עושה לי סיוטים בלילה: "איכס, בא לי להקיא...". מי מכם שבא איתי במגע בזמן האחרון וודאי ישמח לשמוע שאני רשאי לחזור להשתמש בדאודורנט ואפטר-שייב.
מעט לאחר הפצתו של פרק 2 בסיפורינו, הלכנו לרופא חדש מטעם קופת חולים על מנת לבצע את מעקב ההיריון. הנ"ל בירך אותנו על ההיריון והסביר לנו באופן ברור ומעניין, לשם שינוי, על הצפוי לנו בתקופה הקרובה. לאחר הדקות הארוכות שהוא השקיע בהסברים הוא הוביל את ההריונית ואת עבדכם הנאמן אל חדר האולטרא סאונד. כעבור כמה שניות ראיתי את עזרא במלוא הדרו (לשיפוטכם, תמונה משבוע 9). החתיך הקטן באמת הפתיע אותי בכך שכבר היה מצויד בשתי ידיים, שתי רגליים וראש ענק, כמו של אבא שלו...
מה אומר לכם חברים? זה מאוד מרגש לראות שהעיגול הקטן והלא ברור מהתמונה הקודמת הפך לאדם שלם בגודל מטורף של 2 סנטימטרים שלמים. ההריונית, כאמא פולניה עתידית, שאלה את הרופא את כל השאלות הרלוונטיות באמת לעניין ההיריון ועניינו של התינוק, ואני מצידי ניסיתי בכל כוחי לחשב כמה הוא עוד צריך לגדול על מנת שיהיה לו מצב לקריירה מפוארת ב-NBA.
לאחר שיצאנו מהרופא, החלנו מהמרים על מינו של התינוק או בשפת העם: "עזרא או יוכי..."
האמת, לא לי ולא ליהל זה משנה בכלל. הייתי בטוח שתהיה לי העדפה כל שהיא (כנראה, לבולבול) אבל נוכחתי לדעת שממש לא משנה לי המין של העובר. אני רק מקווה שאם עזרא הוא בעצם יוכי, לא יפריע לה שאבא שלה יעודד אותה בשיעור בלט כמו במשחק של בית"ר י-ם. זה מה שאני מכיר..
לתומנו, או אולי לטמטומנו, חשבנו שבדיקת השקיפות העורפית נדע כבר את מינו של העובר אבל כאמור, אנחנו עד היום עוד לא יודעים.
באותו השבוע נערכה בר-מצווה במשפחתנו, ועזרא, שהוזמן באופן רשמי (בחיי, השם שלו מופיע על ההזמנה...), החליט שמתחשק לו לרקוד והתיר לאמא שלו להרגיש טוב (דבר שכאמור היה נדיר מאוד באותו הזמן). היא מצידה השיבה לו כגמולו בזעזוע מח. בחיי, רקדנו כל כך הרבה שחשבתי שאם באמת יש לתינוק זיכרונות מההיריון, יש סיכוי שהוא ייצא ג'ון טרבולטה.
הבדיקה הבאה שהייתה אמורה להיות היא כאמור השקיפות העורפית. בדיקה זו, למי שלא מכיר, היא ביצוע מדידה מסוימת בנקודה מסוימת על מנת להתאים את התוצאה לסטטיסטיקה מסוימת. מבולבלים? גם אנחנו...
מה שכן הצלחתי להבין, זה שלא עושים את הבדיקה הזו בקופת חולים, כי אם רק אצל רופאים מומחים שכל אחד מהם מגדיר את עצמו כ"מנהל מחלקת יולדות ב...". נשבע לכם, אם לא היו רובם שקרנים אז כנראה שהיו צריכות להיות כ- 9748 מחלקות יילודה בבתי החולים במדינתנו הקטנה.
בכל אופן, בחרנו שם של אחת מ- 700 ההמלצות שקיבלנו, חלקם מכם חברים יקרים – ותודה על כך, אליו קבעה יהל תור בבירתנו לנצח – תל אביב. כמובן שכחלק מההכנות הכינו אותנו לצילומים התלת-מימדים שאנחנו עומדים לראות. אני, שמאוד נפעמתי מהתמונות הקודמות, לא כל כך הבנתי מה כבר השוני בין הטכנולוגיות וממש לא תיארתי לעצמי שאני הולך לראות בן אדם שלם על תווי פניו, אצבעות ידיו וחבל הטבור הענק שמחבר אותו לאמא שלו.
אחרי שהתגברנו על טירוף הפקקים בדרך לת"א, הגענו לרופא, שהתגלה כאביה של מכרה קרובה שלי, הבנו לראשונה מה הכוונה בלהרגיש מליון דולר.
המרפאה מטופחת על סף היי-טק. מסכי LCD בכל מקום וציוד רפואי מהשורה הראשונה (לפחות נראה כך).
בסוף הבדיקה ולאחר ששילמנו, הבנו איך הוא יכול להרשות לעצמו את זה. אבל האמת הוא שווה כל שקל.
מעבר לנחמדות הבינאישית שלו, הוא הסביר לנו בכל צעד ושעל, ולגבי כל מרכיב שהוא בדק מה בדיוק אנחנו רואים ומה זה אומר.
בבדיקה עצמה לא גילינו כלום, פרט לזה שעזרא עקשן מאוד, לא ממושמע ובעל רצונות בלתי נשלטים. אציין שלשם ביצוע הבדיקה, העובר צריך להיות או בפרופיל או על הבטן. עזרא, כמנהג אבותיו, שכב על הגב. כל ניסיונותיו של הרופא המסכן לסובב אותו עלו בתוהו, עד שלבסוף הוא התייאש ושלח אותנו לשתות קפה ולעשות סיבוב במרכז ת"א.
חצי שעה אח"כ, ולאחר התחננויות אין סופיות לעזרא שיואיל בטובו ויסתובב, חזרנו אל המרפאה.
ואכן, הקטן החליט להקשיב בקולנו והפנה לנו את התחת.
או אז, הודיע לנו הרופא שאנחנו בעצם טמבלים ושיהל לא בשבוע ה12 כמו שחשבנו, כי אם ארבעה ימים קודם לכך. בהתחשב במידע חשוב זה הודיע לנו הנחמד שאין הוא יכול לבצע את הבדיקה בצורה מהימנה. ברם, מכיוון שהוא כבר בזבז עלינו איזה שעה מחייו, עלינו לשלם את מלוא מחיר הבדיקה. אני ספציפית הייתי כל כך מבסוט מהפגישה התלת-מימדית עם עזרון הקטון, שבכלל לא התחשק לי להתווכח. יותר מכך, הייתי מוכן לשלם את מחיר הבדיקה רק על מנת לראות אותו בצורה זו. אני יודע שזה נשמע כאילו אני מתלהב מכלום, אבל זה באמת אחד הדברים המדהימים.
החרייאט הקטן יושב לו שם בפנים, עושה שלום לכל מי שבסביבה ורוקד לו כל היום א-גא-דו-דו-דו...
מדהים!!!
יום לאחר מכן היה לנו תור לרופא המעקב שלנו על מנת להראות לו את תוצאות הבדיקה שלא הייתה. חסרי כל רצון הגענו אליו וסיפרנו לו את מאורעות היום הקודם. הוא ביצע ליהל אולטרא-סאונד (מאכזב מאוד בהתחשב במה שראינו יום לפני כן) והודיע לנו בגאון שיהל לא מקדימה ב- 4 ימים, כמו שאמר הרופא השני, כי אם רק ביומיים.
שורה תחתונה מכל האירועים האלה: "מבולבלים? גם אנחנו..."
בעוד שבועיים בדיקת שקיפות עורפית חוזרת. תחזיקו אצבעות, יש סיכוי סביר מאוד שנדע אם הוא, הוא או היא.
שבוע טוב,
אלעד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה