בהתחשב בעובדה שאני רואה בהיריון את אחד מהטיולים או המסעות הארוכים והמעניינים ביותר בחיינו, ובהתאם לנוהג המקובל במחוזותינו – שכל מי שבאיזשהו טיול יכתוב רשמים וסיפורים מהטיול שלו ויפיץ אותם לכל חבריו במייל, החלטתי לתאר בפניכם בכל שבוע (או בכל נקודת ציון בדרכו המתפתחת של ההיריון שלנו) את מה שעובר עלינו, משמע - עלי ועל יהל, כזוג המצפה לילד.
אני מקווה ובטוח שעבור אלה מאיתנו שעוד לא היו בחוויה הזאת הסיפורים שלנו יהיו סוג של מורה דרך ומסביר, עבור אלה מאיתנו שכבר היו בסיפור הזה אני מקווה שנזכיר לכם קצת נשכחות.
הפעם הסיפור יהיה מעט ארוך מהצפוי אבל זה מכיוון שהוא מסכם תקופה ארוכה.
ובכן, למי שעוד לא יודע ועוד לא מעודכן, יהל בהיריון, זאת לאחר מספר חודשים של ניסיון, התלמדות ותרגול מעמיק ונרחב של איך עושים את זה.
בתור זוג מתקדם וסובלני, רצנו באופן חודשי לסופר-פארם הקרוב לביתנו על מנת לרכוש מוצרים לרוב, כגון בדיקות היריון ביתיות ובדיקות זמן ביוץ.
בהיותי אדם שמאמין עדיין בקיומה של בחסידה, ממש לא עודדה אותי העובדה שבדיקת זמן הביוץ (היקרה מאוד, יש לציין) הראתה באופן רציף ועקבי שיהל בכלל לא מבייצת אף פעם... מזל שאני גם מאמין בהנאה מן הספק, ולכן המשכנו לנסות ולתת לטבע לעשות כרצונו.
אחרי מספר שבועות מועט (שבועיים אם אני לא טועה), יהל אמרה לי שהיא מאחרת. כמובן שצעקתי עליה שתזדרז כי זה ממש לא יפה לאחר ושכולם מחכים רק לה. אחרי שהתאוששתי מהסטירה שהיא נתנה לי הבנתי שאולי סופסוף זה זה ושוב מצאתי את עצמי מוסיף לרכושי עוד חבילה של בדיקות היריון ביתיות.
בעודי רץ הביתה נרגש ומתוח כבר תכננתי לעצמי איך נצלם את הבדיקה עם שני הקווים ובעתיד נראה לילד איך גילינו שהוא בא.
מזל שהכל קורה כמתוכנן וכמובן שתוצאה הבדיקה הייתה שלילית, כלומר הופיע רק קו אחד. יהל שכבר שמעה בעבר סיפורים על נשים שבשבוע 12 ראו בבדיקה שהן לא בהריון, החליטה להתעלם לחלוטין מהוראות הבדיקה (שמציינות שאם אחרי 10 דקות לא מופיעים שני קווים אז אין טעם להמשיך ולבדוק כי הבדיקה כבר לא תקינה) והלכה להסתכל כל חצי שעה בערך אם משהו השתנה בתוצאות.
ואכן אחרי עשר שעות לערך התקשרה אלי יהל כדי להודיע לי שהופיע קו שני חלש. "כמה חלש" שאלתי, "חלש מאוד" נעניתי. החלטנו שנסתכל ביחד לכשאגיע הביתה ואני כבר התחלתי לחשב כמה אמור לעלות לי הפסיכיאטר שיסביר ליהל שהיא מדמיינת קווים.
גם הפעם לא התבדיתי וכשהגעתי הביתה לא ראיתי שום קו. יהל גרסה שאולי זה אחד מהצבעים האלה שגברים לא רואים, אך אני טענתי שזה בכלל השתקפות של האור בזוית מסוימת שאשמה בכל הטעות המצערת הזו.
אחרי יומיים גיליתי לתדהמתי שעדיין המחזור לא הגיע ולכן היא החלטנו פה אחד (הפה שלה) שנעשה בדיקה חוזרת.
הפעם היה שינוי מרקיע שחקים והופיע רק קו אחד. שוב יהל עקבה אחרי הבדיקה על מנת לראות שהקו השני לא מתחבא שם באיזה מקום, והפעם אחרי כשעה באמת הופיע קו נוסף אבל הוא היה מה זה חלש שאני חושב שיהל הוסיפה אותו עם טוש.
אחרי שהמחזור המשיך לאחר, ואחרי שנגמר לי הכסף שהוקצב עבור בדיקות היריון ביתיות, הלכה יהל לעשות בדיקת דם לגילוי היריון.
בתמימותי, חשבתי שבבדיקה שכזו יכולה להיות אחת משתי תשובות: חיובי (שזה אומר שהיא בהיריון) או שלילי (שזה אומרת שהיא היסטרית).
אך אבוי, מסתבר שהחכמולוגים כותבים איזשהו ערך לא ברור של כמות בטא בדם. אחרי ששאלתי את יהל למה צריכה להיות דווקא האות השנייה בא' ב' הלטיני, היא רצה לאינטרנט על מנת לבדוק את משמעות העניין.
חשוב לי לציין שבאינטרנט יש מיליוני פורומים שבהם יושבות מיליארדי נשים משועממות ועונות אחת לשנייה על שאלות. כמובן ש80% מהתשובות שם גובלות בשטויות גמורות ולפעמים גם התחשק לי לתבוע כמה מהן על הטעייה מכוונת.
שכהגיעו התוצאות גילינו שיהל קיבלה 83. אחרי שגמרי לכעוס עליה שהיא טעתה ולכן הפחיתו לה 17 נקודות, הבנתי שזו כמות הבטא שיש ליהל בדם. דבר נוסף שהבנתי באותו הרגע היה שאני בדרך להיות אבא (כל תשובה מעל 10 היא תשובה חיובית). מה שלא הצלחתי להבין באותו הרגע, איך לעזאזל החסידה הזו עפה כל כך בשקט עד שלא שמנו לב אליה...
אחרי שעיקלנו את הבשורה, ואחרי שקפצתי כמו משוגע במשרד וכמעט גרמתי לאסון ורסאי 2, התחלנו להתלבט האם לספר לכולם או להאמין לסיפורי עין הרע.
בהיותינו פחדנים בלתי נלאים, החלטנו לשמור את הבשורה בינתיים לעצמינו ורצנו לספר לכולם. כמובן שכל אחד שסיפרנו לו אמר לנו משפט בסגנון "טוב שאתה מספר לנו כי אחרת היינו הורגים אותך, אבל אל תספר לאף אחד אחר..."
כמה דקות מעטות אחרי שירדה ההתרגשות עלה ובגדול מפלס החששות. להבנתי, יש גרף ליניארי הפוך בין מפלס החששות למפלס הכינרת.
מתוקף החששות ותוך יציאה מהנחה שהרופאים הטיפשים האלה המציאו לנו נקודות בבדיקה הקודמת, החליטה יהל לעשות בדיקת דם נוספת.
התוצאות הפעם היו חד משמעיות: 3554, דבר שמצביע על כך שהעובר (להלן יקרא עזרא) הוא לא רק קיים כי אם גם מתפתח כמו מלמיליאן.
ככתוב בפורומים ובכל ספרי ההיריון שרכשנו, יהל רצה לקבוע תור לבדיקה אצל הגניקולוגית שלה שאותה היא תיארה כרופאה הכי מדהימה, מוצלחת וכל תיאור חיבה אחר שיכול לעלות במוחכם.
כמקובל במערכת הבריאות הישראלית, זמן ההמתנה לתור היה קצר מהצפוי והתפרס על שבועיים וחצי (!). אני, בתור אחד שרגיל ללכת לרופא בלי לקבוע תור ולבקש מהאחות שתכניס אותי מהדלת הצדדית, התרגזתי מאוד ושאלתי את עצמי איך הרופאה תקבל אותנו אם המשרד שלה יהיה שרוף.
אחרי המתנה, ציפייה והתרגשות הגיע סופסוף יום הבדיקה המיוחל. התלבשנו יפה, אפילו התקלחתי ושמתי בושם, ונסענו לחיפה על מנת לפגוש את הרופאה המהוללת והמיוחצ"נת לרוב מפי אשתי.
חיכינו יותר משעה אחרי מועד התור שלנו, ואז זה קרה – נכנסנו לרופאה.
האינטליגנטית הסתכלה עלינו בעיניים מתפלאות כשאני מבין שבמוחה עולה השאלה "מה לעזאזל הבחור הזה חושב שהוא עושה כשהוא נכנס אלי למשרד???"
היא באמת הייתה נחמדה מאוד ב10 שניות הראשונות, עד שהיא שמעה שיהל בהיריון.
איך שהיא הבינה שזו הסיבה לבואנו התהפכו עיניה והיא ניסתה להעיף אותנו כמה שיותר מהר מהמשרד שלה.
היא הייתה ממש שיטתית בניסיונותיה לעשות כן, היא התחילה בזה שהיא סתמה ליהל, שהכינה מליון שאלות מבעוד מועד, את הפה (יאמר לזכות הרופאה שזאת בפני עצמה משימה לא קלה בכלל...). לאחר מכן היא הסבירה לנו, באדיבות של פקידה בביטוח לאומי, שאם בחוצפתנו הרבה אנחנו רוצים שהיא תעשה את מעקב ההיריון של יהל אז התענוג הצרוף הזה יעלה לנו סכום זעום של 3000 שקלים חדשים בלבד.
על השאלה הטיפשית של מה מקבלים בתמורה לכספינו, ענתה ביתו הצעירה של לוציפר שאנחנו מקבלים את הזכות לפגוש אותה פעם בכמה שבועות. ממש עמד לי על קצה הלשון לשאול אותה אם היא רוצה לקבל את הזכות לפגוש את הפגוש של האוטו שלי כשהבנתי שכל מה שהיא מתכוונת לעשות תמורת הסכום הזעום הזה זה למדוד ליהל לחץ דם.
לאחר מכן, היא עשתה ליהל אולטרא סאונד. מסתבר שבשלבים כאלה של ההיריון לא עושים אולטרא סאונד על הבטן, כי אם ווגינאלי. היה מפחיד!!
היא הראתה לנו עיגול קטן במרכז האולטרא סאונד ואז הסבירה שהנקודה המיקרוסקופית שבתוך העיגול היא עזרא.
היא המשיכה בניסיונותיה לעצבן אותי כאשר אמרה שעזרא כל כך קטן שהיא אפילו לא קוראת לו עובר עדיין. שוב התחבטתי עם עצמי בשאלות קיומיות, והפעם "האם גם אחרי שעזרא יפגוש את הבת שלה, יזמין אותה אילו לדירה, ידפוק אותה ויזרוק אותה – גם אז היא תזלזל בו כמו עכשיו" (סליחה על השפה).
אחרי שהיא סיימה לחפור ביהל היא הודיע לנו שיהל לא בשבוע 7, כמו שחשבנו, כי אם בשבוע 6. כששאלנו אותה מתי יהל מתחילה את שבוע 7 היא אמרה כנראה שהיום... סתומה!!
לקחנו את התמונה של עזרא וברחנו משם כל עוד נפשנו בנו.
בדרך הביתה התלבטנו למשך שלוש שניות תמימות באם להישאר אצלה או ללכת לרופא של קופת החולים. גם הפעם ההחלטה הייתה פה אחד (רק שהפעם הפה שלי) – קופת חולים.
יהל קבעה תור לעוד שבועיים לרופא אחר בנתניה ואנחנו בהחלט מקווים שהוא יהיה יותר מוצלח מהפוסטמה ההיא.
טוב, כתבתי די.
אמשיך לעדכן אתכם בפרטים לפי קצב ההתפתחות והאירועים.
מצורפת תמונה ראשונה של עזרא.
יום טוב,
אלעד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה