28.10.2008
שלום לכולם,
אני גאה ונרגש לספר לכם על 72 השעות המרגשות, ואולי גם הקשות, ביותר בחיי.
אך לפני כן כמה הערות:
- ברצוני להזהירכם כי בפרק זה ישנם תיאורים לא פשוטים בכלל. ראו הוזהרתם.
- לאורך כל אותן שעות הסתובבתי עם פנקס קטן ותיעדתי כל דבר שהיה. כל הכתוב פה נאמן למקור.
ועכשיו לגופו של עניין:
כזכור לכולכם, תאריך הלידה המשוער של עזרא היה אי שם בתחילת חודש אוקטובר. לאורך כל תקופת החגים ישבנו וחיכינו לבואו של העולל אך הוא בושש לבוא.
כל חג שעבר, מראש השנה דרך יום הכיפורים ועד לסוכות, ניבאנו, אנו וכל אחד ממכרינו, שהילד, בהיותו משיח פוטנציאלי, החליט להיוולד דווקא בחג.
אבל כמו שכבר ידוע לכולם הילד הזה הוא גדול עקשני העולם ולכן הוא צפצף על כולנו ולא יצא באף אחד מהחגים הנ"ל.
מיואשים לגמרי נסענו בערב סוכות (13/10) לבית החולים 'מאיר' לטובת מוניטור שאמור להתבצע כל יום או יומיים לאחר פקיעת מועד הלידה המשוער, זאת על מנת לוודא שהכל טוב עם השמגג הקטן ושהוא עודנו מתבצר בעמדותיו ולא רוצה לצאת.
בהגיענו לבית החולים מדדו ליהל קודם כל לחץ דם. פרצופה של האחות הלבין לרמה של קיר צבוע בטמבור כשהיא ראתה שלחץ הדם של יהל עומד על סביבות 160/110.
בדיקה שנייה שבצעו היא בדיקת שתן. הפעם לובן פניה של האחות כבר היה ממש לבן TIDE כשהיא מצאה עקבות חלבון בשתן.
בנוסף לכך התלוננה יהל על כאבי ראש חזקים המלווים בכאבים ברום הבטן.
לחסרי ההשכלה הרפואית שבינינו התסמינים שפרטתי לעיל מצביעים באופן שלא משתמע לשתי פנים על מחלה שנקראת רעלת היריון. אינני יודע מה עושה רעלת היריון אך אני יודע שזה דבר שמאוד מלחיץ את הרופאים.
מלחיץ עד כדי כך שהרופא, שנכנס בסערה לחדר על מנת לבדוק את יהל, בעודו מנסה להוציא לה דם פוצץ לה את הוריד כך שעד היום יש לה סימן כחול גדול כל כך שאני חושש מאוד שהמשטרה תעצור אותי באשמת בעל מכה.
אחרי שהוא הוציא לה את הדם (ואת הנשמה) הוא הביא את המיילדת הראשית שתחווה את דעתה.
המיילדת הנ"ל הגיעה, התרשמה מאוד והודיעה שמכיוון שחדרי הלידה מלאים כרגע היא חושבת שכל התסמינים לא נכונים והכל בסדר עם יהל.
בעקבות כך יצאה הגברת במסע צלב מודרני להוכחת בריאותה של יהל. תחילה היא הביאה מד לחץ דם חדש שהראה שלחץ הדם של יהל הוא לא רק תקין כי אם זהה לזה של שחקן במכבי ת"א.
לאחר מכן היא מרחה על יהל איזשהו ג'ל וביצעה בדיקת שתן נוספת. הפלא ופלא – לא היו עקבות חלבון.
לעניין כאבי הראש והבטן, התייחסה הגברת כאל משהו פסיכוסומאטי הנובע מלחץ, פחד ומרצונה של יהל ללדת כבר.
האמת, אני העדפתי לחלוטין את דעתה של המיילדת שכן למי יש כוח להתחיל לחפש בגוגל מידע על רעלת היריון ועל מה שעלול לקרות ליהל ו/או לעובר בעקבותיה...
לאחר בדיקת רופא מקיפה, ולאחר 5 שעות שלקח התענוג הזה, נשלחנו הביתה עם הנחייה מפורשת לחזור למחרת בבוקר לביקורת וכמובן שאם יש החמרה כלשהי יש לחזור מייד לבית החולים.
באותו הערב הרגישה יהל כאבי בטן קטלניים לאורך כל הלילה. מאוחר יותר יתברר לנו שמדובר היה בצירי לידה.
14/10/2008:
10:00 – הגענו בחזרה לבית החולים לטובת הביקורת.
המדדים של יהל היו טובים אבל המוניטור הראה צירים חזקים מאוד המובילים ללידה
12:00 – לאחר בדיקה והתייעצות החליטה הרופאה, ד"ר י.ג.פ (הפרטים המלאים שמורים במערכת) לתת ליהל זירוז. זאת מתוך הנחה שמועד הלידה כבר עבר, יש חשש לרעלת וסתם נמאס להם לראות אותנו.
12:20 – הוסבר לנו על גרף הדרדור של תהליך הזירוז – תחילה נותנים PROPESS (יוסבר בהמשך) ואחרי 24 שעות נותנים פיטוצין (חומר שמוזרק לווריד ויוצר צירים חזקים וסדירים יותר).
12:30 – פתיחת תיק אשפוז ובו בזמן התגברות רצינית מאוד של כאבי הצירים של יהל.
15:00 – הוכנס ה- PROPESS. לשם ההסבר, מדובר בסוג של טמפון שמוחדר לנרתיק ומפריש חומר שאמור להוביל למחיקת צוואר הרחם.
אגב, אם כבר אני נשמע אינטליגנט, אסביר שלשם לידה יש להגיע לשני תנאים: מחיקת אורכו של צוואר הרחם ופתיחתו.
16:00 – התאשפזנו במחלקת היריון בסיכון
17:00 – מוניטור. צירים לא סדירים. יהל ואני יושבים עם דף ועפרון מאולתרים ורושמים את תדירות הצירים.
20:00 – עוד מוניטור. צירים סדירים כל דקה וחצי. בעקבות הכאבים העזים שיהל חשה הוחלט להעביר אותנו לחדר השגחה לקבלת פיטידין. (יוסבר בהמשך)
20:30 – מעבר לחדר השגחה המכונה חדר 7.
20:45 – יהל קיבלה פיטידין, שזהו חומר טשטוש שמוחדר דרך אינפוזיה. החומר הזה הוא אחד הסמים החזקים ביותר שראיתי בחיי. בשלב מסוים של הלילה יהל יכלה להישבע שהיא דולפין שהטריד מינית את מייקל ג'קסון.
22:00 – עדכון טלפוני – אשר הודח מבית האח הגדול(!)
22:01 – יהל ישנה עם חיוך מרוח על הפנים ואני מסתכל על המוניטור ורואה את הצירים מתחזקים מדקה לדקה.
15/10/2008:
03:00 – השפעת הפיטידין פגה. צרחות כאב, לא רק של יהל גם שלי, היא נועצת את ציפורניה בבשרי!!!
08:00 – אין צירים, יש גליצרין... הצירים נחלשו בצורה פתאומית אך באותו רגע הרגישה יהל כאבי בטן מסוג אחר. כאבים אלה פורשו על ידי הרופאים כצורך בהתפנות. דחפו ליהל שני נרות גליצרין (חומר משלשל).
09:30 – אחרי לילה קשה נמאס לצוות מאיתנו ושלחו אותנו בחזרה למחלקת היריון בסיכון.
10:30 – אמא של יהל מגיעה לארח לנו חברה.
10:31 – אני נוסע הביתה לישון.
14:30 – אני כבר בחזרה בבית החולים רואה את אשתי האהובה סובלת מכאבים.
15:00 – מוציאים את ה- PROPESS ומודיעים לנו שאיך שיתפנה מקום בחדר לידה אנחנו נכנסים ויהל מקבלת זירוז רציני בצורת פיטוצין לווריד.
17:00 – עדיין אין מקום בחדר לידה. יהל מאבדת את הסבלנות ומתחילה לצרוח עלי, על אמא שלה, על האחיות והרופאים ואפילו על אלוהים.
18:30 – ההורים שלי מגיעים לארח לנו עוד חברה.
19:00 – יהל, אמא שלה ואמא שלי הולכות לטיול במסדרונות בית החולים. אבא שלי ואני התיישבנו במסדרון על מנת לראות את נבחרת ישראל בכדורגל מפסידה.
19:10 – טלפון. על הקו יהל: "ממי ירדו לי המים במדרגות". רצתי כמו אוסיין בולט לכיוונה רק כדי למצוא אותה עומדת בתוך שלולית ענקית של מים שלשמחת כולם היום שקופים, דבר אשר מחווה על כך שהתינוק לא עשה קקי בתוך הרחם. מסתבר שזה טוב...
19:30 – הכאבים מגיעים לרמה בלתי נסבלת.
צרחות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
19:40 – מחזירים אותנו לחדר 7. הפעם לא נותנים ליהל פיטידין (כי אסור פעמיים). אומרים לנו שממש אוטוטו מתפנה עבורנו חדר לידה.
20:10 – יהל מקיאה. האחות לא נלחצת. "זה טוב להקיא" היא אומרת.
20:15 – מביאים ליהל כדור פיזיו. מדובר בכדור שיושבים עליו והקפיצות אמורות להקל על הכאבים.
ממש לא עוזר.
20:20 – צרחות. "אפידורל עכשיו". רק שתבינו – אפידורל נותנים רק בחדר לידה כי מרגע שנותנים אותו אי אפשר לדרוך על הרגליים, שכן הן רדומות.
20:30 – בדיקה. ממצאים – צוואר רחם מחוק לגמרי, פתיחה של שני סנטימטרים.
20:45 – אל חדר 7 מוכנסת אישה ערבייה שעברה תאונת דרכים. יחד איתה נכנסת כל החמולה.
20:50 – חינגה ערבית אסלית. את יהל זה לא משעשע בכלל...
21:00 – צרחות. "אפידורל עכשיו"!!!!
21:05 – האחות מעדכנת "אוטוטו מתפנה עבורכם חדר לידה מספר 2"
21:30 – יהל מקבלת נוזלים דרך הווריד (דרישת קדם לקבלת אפידורל).
22:00 – נגמרה השקית.
22:01 – צרחות: "אפידורל עכשיו"!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
22:30 – מעבר לחדר לידה מספר 2. את המעבר ליוו צעקותיה של יהל "תקראו למרדים מיד!!"
22:32 – המרדים כבר מחכה לנו בחדר. הוא בסדר הוא...
22:35 – אפידורל.
22:36 – שקט, רוגע, ציפורים מצייצות. אני מתחיל להאמין בסמים קשים.
23:00 – משמרת חדשה. מגיעה המיילדת נ', מותק של בחורה. מסבירה לנו את הכל. מבצעת בדיקה – פתיחה של 2.5 ס"מ.
23:15 – האמהות (של יהל ושלי) מקבלות אישור חריג ומצטרפות אלינו לחדר הלידה.
23:30 – מחכים לפתיחה מלאה
16/10/2008:
01:30 – יהל מקבלת פיטוצין לטובת זירוז תהליך הפתיחה. אחרי הכל יש תור ארוך מאוד לחדרי הלידה.
03:30 – נ' מגיעה לראות מה שלומנו. יהל אומרת לה שהיא מרגישה שהיא צריכה לשירותים (מספר 2).
נ' מאוד מופתעת ואומרת שזה מחווה על פתיחה גדולה, כי זה מה שמרגישים.
נ' מבצעת בדיקה. פתיחה של 5 ס"מ.
03:55 – נ' מבצעת בדיקה. פתיחה של 7 ס"מ.
04:15 – יהל מתחילה להרגיש כאב.
04:20 – המרדים מגיע בריצה. יהל מקבלת עוד מנת אפידורל.
04:30 – נ' מבצעת בדיקה. פתיחה של 9 ס"מ. היא מודיעה לנו שהנה זה קורה. הקקי שיהל מרגישה הוא בעצם הראש של התינוק ותוך זמן מאוד קצר, גג שעה, הוא בחוץ.
04:35 – המוניטור מצפצף. ירידה בדופק עוברי. עזרא מחליט לעשות עוד קצת קונצים. מתברר שהלחיצות מפריעות להספקת החמצן השוטפת שלו.
04:36 – יהל מקבלת חמצן על מנת להקל על התינוק. המוניטור מתייצב.
05:00 – נ' בודקת ליהל חום ומגלה שיש לה חום של 38 מעלות.
05:20 – הכאבים מתגברים.
05:30 – יהל מקבלת עוד מנת אפידורל. הפעם זה כבר לא עוזר יותר מידי.
05:45 - יהל מקבלת שתי אינפוזיות של אנטיביוטיקה.
06:00 – פתיחה מלאה. צירי לחץ. כאבים חזקים מאוד. תינוק שלא רוצה לצאת.
06:30 – יהל מקבלת עוד מנה של אפידורל. קיים חשש שהמרדים מזריק לה מים כי זה בכלל לא משפיע.
07:00 – נ' מיואשת לגמרי. יהל לוחצת. תינוק לא יוצא.
07:30 – חילופי משמרות. נ', שהבטיחה לנו שעזרא יצא לפני סוף המשמרת שלה הולכת הביתה. במקומה מגיעה מיילדת מבוגרת ומקסימה בשם א'.
07:45 – יהל מקבלת עוד מנה של אפידורל. המרדים מקבל איומים על חייו.
08:00 – א', חדורת המוטיבציה, צועקת על יהל "תפסיקי להתפנק ותתחילי לדחוף". יהל דוחפת. תינוק לא יוצא.
08:40 – מגיע ד"ר ב.ש. ומקבל החלטה להוציא את התינוק עם ואקום.
08:45 – מכשיר הואקום נכנס לחדר. האמהות מוצאות החוצה.
08:50 – הואקום מוחדר ליהל. הרופא מושך. תינוק לא יוצא. הרופא מבקש את עזרתי במשיכות.
08:52 – אנחנו מושכים, יהל דוחפת ורופאה נוספת קופצת בסגנון WWF חופשי על הבטן של יהל.
08:55 – תינוק יוצא. להתראות עזרא ברוך הבא נועם גולדמן.
מרגע זה התיעוד שלי קצת לקה בחסר, שכן לאחר שהוא יצא, נתנו לי לחתוך לו את חבל הטבור, הוא קיבל 10 (הציון הגבוה ביותר האפשרי) במבחן אפגר (סדרת בדיקות שאמורה להחוות על מצבו) והחל לבכות, גם ראייתי החלה מטשטשת וגרוני הפך ניחר.
פרצתי בבכי. ולא סתם דמעות של התרגשות כי אם בכי חזק והיסטרי שכמותו לא חוויתי מאז גיל שנתיים בגן מיכל כשתרנגולת קפצה לי על הראש והחלה לנקר.
מקץ כמה דקות נרגעתי. לקחתי את הילד בידיים. הסתכלתי עליו והוא הסתכל עלי.
מי שלא חווה את זה לעולם לא יבין את ההרגשה המדהימה ביותר שאדם יכול להרגיש.
הדבר הקטן והשברירי (3.445 ק"ג) ששוכב לי בידיים הוא ממש בן אדם. ולא סתם, הוא הבן שלי.
