אז סוף סוף נכנעתי והחלטתי להתחיל ולכתוב בלוג באופן מסודר.
מה יותר מתאים לפתיחת הבלוג מ'עלילות עזרא בעיר הגדולה'.
אז למי שלא קרא או למי שרוצה להיזכר, מצ"ב כל הפרקים.
תיהנו...
יום שלישי, 25 במאי 2010
יום שבת, 16 במאי 2009
יום הולדת שנה לנועם
שלום לכולם,
היום אנו חוגגים את יום הולדתו הראשון של נועם.
אתם מוזמנים לצפות בסרטון קצר שמסכם את השנה הראשונה של חייו:
יום שישי, 16 במאי 2008
עלילות עזרא בעיר הגדולה - פרק 7
28.10.2008
שלום לכולם,
אני גאה ונרגש לספר לכם על 72 השעות המרגשות, ואולי גם הקשות, ביותר בחיי.
אך לפני כן כמה הערות:
- ברצוני להזהירכם כי בפרק זה ישנם תיאורים לא פשוטים בכלל. ראו הוזהרתם.
- לאורך כל אותן שעות הסתובבתי עם פנקס קטן ותיעדתי כל דבר שהיה. כל הכתוב פה נאמן למקור.
ועכשיו לגופו של עניין:
כזכור לכולכם, תאריך הלידה המשוער של עזרא היה אי שם בתחילת חודש אוקטובר. לאורך כל תקופת החגים ישבנו וחיכינו לבואו של העולל אך הוא בושש לבוא.
כל חג שעבר, מראש השנה דרך יום הכיפורים ועד לסוכות, ניבאנו, אנו וכל אחד ממכרינו, שהילד, בהיותו משיח פוטנציאלי, החליט להיוולד דווקא בחג.
אבל כמו שכבר ידוע לכולם הילד הזה הוא גדול עקשני העולם ולכן הוא צפצף על כולנו ולא יצא באף אחד מהחגים הנ"ל.
מיואשים לגמרי נסענו בערב סוכות (13/10) לבית החולים 'מאיר' לטובת מוניטור שאמור להתבצע כל יום או יומיים לאחר פקיעת מועד הלידה המשוער, זאת על מנת לוודא שהכל טוב עם השמגג הקטן ושהוא עודנו מתבצר בעמדותיו ולא רוצה לצאת.
בהגיענו לבית החולים מדדו ליהל קודם כל לחץ דם. פרצופה של האחות הלבין לרמה של קיר צבוע בטמבור כשהיא ראתה שלחץ הדם של יהל עומד על סביבות 160/110.
בדיקה שנייה שבצעו היא בדיקת שתן. הפעם לובן פניה של האחות כבר היה ממש לבן TIDE כשהיא מצאה עקבות חלבון בשתן.
בנוסף לכך התלוננה יהל על כאבי ראש חזקים המלווים בכאבים ברום הבטן.
לחסרי ההשכלה הרפואית שבינינו התסמינים שפרטתי לעיל מצביעים באופן שלא משתמע לשתי פנים על מחלה שנקראת רעלת היריון. אינני יודע מה עושה רעלת היריון אך אני יודע שזה דבר שמאוד מלחיץ את הרופאים.
מלחיץ עד כדי כך שהרופא, שנכנס בסערה לחדר על מנת לבדוק את יהל, בעודו מנסה להוציא לה דם פוצץ לה את הוריד כך שעד היום יש לה סימן כחול גדול כל כך שאני חושש מאוד שהמשטרה תעצור אותי באשמת בעל מכה.
אחרי שהוא הוציא לה את הדם (ואת הנשמה) הוא הביא את המיילדת הראשית שתחווה את דעתה.
המיילדת הנ"ל הגיעה, התרשמה מאוד והודיעה שמכיוון שחדרי הלידה מלאים כרגע היא חושבת שכל התסמינים לא נכונים והכל בסדר עם יהל.
בעקבות כך יצאה הגברת במסע צלב מודרני להוכחת בריאותה של יהל. תחילה היא הביאה מד לחץ דם חדש שהראה שלחץ הדם של יהל הוא לא רק תקין כי אם זהה לזה של שחקן במכבי ת"א.
לאחר מכן היא מרחה על יהל איזשהו ג'ל וביצעה בדיקת שתן נוספת. הפלא ופלא – לא היו עקבות חלבון.
לעניין כאבי הראש והבטן, התייחסה הגברת כאל משהו פסיכוסומאטי הנובע מלחץ, פחד ומרצונה של יהל ללדת כבר.
האמת, אני העדפתי לחלוטין את דעתה של המיילדת שכן למי יש כוח להתחיל לחפש בגוגל מידע על רעלת היריון ועל מה שעלול לקרות ליהל ו/או לעובר בעקבותיה...
לאחר בדיקת רופא מקיפה, ולאחר 5 שעות שלקח התענוג הזה, נשלחנו הביתה עם הנחייה מפורשת לחזור למחרת בבוקר לביקורת וכמובן שאם יש החמרה כלשהי יש לחזור מייד לבית החולים.
באותו הערב הרגישה יהל כאבי בטן קטלניים לאורך כל הלילה. מאוחר יותר יתברר לנו שמדובר היה בצירי לידה.
14/10/2008:
10:00 – הגענו בחזרה לבית החולים לטובת הביקורת.
המדדים של יהל היו טובים אבל המוניטור הראה צירים חזקים מאוד המובילים ללידה
12:00 – לאחר בדיקה והתייעצות החליטה הרופאה, ד"ר י.ג.פ (הפרטים המלאים שמורים במערכת) לתת ליהל זירוז. זאת מתוך הנחה שמועד הלידה כבר עבר, יש חשש לרעלת וסתם נמאס להם לראות אותנו.
12:20 – הוסבר לנו על גרף הדרדור של תהליך הזירוז – תחילה נותנים PROPESS (יוסבר בהמשך) ואחרי 24 שעות נותנים פיטוצין (חומר שמוזרק לווריד ויוצר צירים חזקים וסדירים יותר).
12:30 – פתיחת תיק אשפוז ובו בזמן התגברות רצינית מאוד של כאבי הצירים של יהל.
15:00 – הוכנס ה- PROPESS. לשם ההסבר, מדובר בסוג של טמפון שמוחדר לנרתיק ומפריש חומר שאמור להוביל למחיקת צוואר הרחם.
אגב, אם כבר אני נשמע אינטליגנט, אסביר שלשם לידה יש להגיע לשני תנאים: מחיקת אורכו של צוואר הרחם ופתיחתו.
16:00 – התאשפזנו במחלקת היריון בסיכון
17:00 – מוניטור. צירים לא סדירים. יהל ואני יושבים עם דף ועפרון מאולתרים ורושמים את תדירות הצירים.
20:00 – עוד מוניטור. צירים סדירים כל דקה וחצי. בעקבות הכאבים העזים שיהל חשה הוחלט להעביר אותנו לחדר השגחה לקבלת פיטידין. (יוסבר בהמשך)
20:30 – מעבר לחדר השגחה המכונה חדר 7.
20:45 – יהל קיבלה פיטידין, שזהו חומר טשטוש שמוחדר דרך אינפוזיה. החומר הזה הוא אחד הסמים החזקים ביותר שראיתי בחיי. בשלב מסוים של הלילה יהל יכלה להישבע שהיא דולפין שהטריד מינית את מייקל ג'קסון.
22:00 – עדכון טלפוני – אשר הודח מבית האח הגדול(!)
22:01 – יהל ישנה עם חיוך מרוח על הפנים ואני מסתכל על המוניטור ורואה את הצירים מתחזקים מדקה לדקה.
15/10/2008:
03:00 – השפעת הפיטידין פגה. צרחות כאב, לא רק של יהל גם שלי, היא נועצת את ציפורניה בבשרי!!!
08:00 – אין צירים, יש גליצרין... הצירים נחלשו בצורה פתאומית אך באותו רגע הרגישה יהל כאבי בטן מסוג אחר. כאבים אלה פורשו על ידי הרופאים כצורך בהתפנות. דחפו ליהל שני נרות גליצרין (חומר משלשל).
09:30 – אחרי לילה קשה נמאס לצוות מאיתנו ושלחו אותנו בחזרה למחלקת היריון בסיכון.
10:30 – אמא של יהל מגיעה לארח לנו חברה.
10:31 – אני נוסע הביתה לישון.
14:30 – אני כבר בחזרה בבית החולים רואה את אשתי האהובה סובלת מכאבים.
15:00 – מוציאים את ה- PROPESS ומודיעים לנו שאיך שיתפנה מקום בחדר לידה אנחנו נכנסים ויהל מקבלת זירוז רציני בצורת פיטוצין לווריד.
17:00 – עדיין אין מקום בחדר לידה. יהל מאבדת את הסבלנות ומתחילה לצרוח עלי, על אמא שלה, על האחיות והרופאים ואפילו על אלוהים.
18:30 – ההורים שלי מגיעים לארח לנו עוד חברה.
19:00 – יהל, אמא שלה ואמא שלי הולכות לטיול במסדרונות בית החולים. אבא שלי ואני התיישבנו במסדרון על מנת לראות את נבחרת ישראל בכדורגל מפסידה.
19:10 – טלפון. על הקו יהל: "ממי ירדו לי המים במדרגות". רצתי כמו אוסיין בולט לכיוונה רק כדי למצוא אותה עומדת בתוך שלולית ענקית של מים שלשמחת כולם היום שקופים, דבר אשר מחווה על כך שהתינוק לא עשה קקי בתוך הרחם. מסתבר שזה טוב...
19:30 – הכאבים מגיעים לרמה בלתי נסבלת.
צרחות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
19:40 – מחזירים אותנו לחדר 7. הפעם לא נותנים ליהל פיטידין (כי אסור פעמיים). אומרים לנו שממש אוטוטו מתפנה עבורנו חדר לידה.
20:10 – יהל מקיאה. האחות לא נלחצת. "זה טוב להקיא" היא אומרת.
20:15 – מביאים ליהל כדור פיזיו. מדובר בכדור שיושבים עליו והקפיצות אמורות להקל על הכאבים.
ממש לא עוזר.
20:20 – צרחות. "אפידורל עכשיו". רק שתבינו – אפידורל נותנים רק בחדר לידה כי מרגע שנותנים אותו אי אפשר לדרוך על הרגליים, שכן הן רדומות.
20:30 – בדיקה. ממצאים – צוואר רחם מחוק לגמרי, פתיחה של שני סנטימטרים.
20:45 – אל חדר 7 מוכנסת אישה ערבייה שעברה תאונת דרכים. יחד איתה נכנסת כל החמולה.
20:50 – חינגה ערבית אסלית. את יהל זה לא משעשע בכלל...
21:00 – צרחות. "אפידורל עכשיו"!!!!
21:05 – האחות מעדכנת "אוטוטו מתפנה עבורכם חדר לידה מספר 2"
21:30 – יהל מקבלת נוזלים דרך הווריד (דרישת קדם לקבלת אפידורל).
22:00 – נגמרה השקית.
22:01 – צרחות: "אפידורל עכשיו"!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
22:30 – מעבר לחדר לידה מספר 2. את המעבר ליוו צעקותיה של יהל "תקראו למרדים מיד!!"
22:32 – המרדים כבר מחכה לנו בחדר. הוא בסדר הוא...
22:35 – אפידורל.
22:36 – שקט, רוגע, ציפורים מצייצות. אני מתחיל להאמין בסמים קשים.
23:00 – משמרת חדשה. מגיעה המיילדת נ', מותק של בחורה. מסבירה לנו את הכל. מבצעת בדיקה – פתיחה של 2.5 ס"מ.
23:15 – האמהות (של יהל ושלי) מקבלות אישור חריג ומצטרפות אלינו לחדר הלידה.
23:30 – מחכים לפתיחה מלאה
16/10/2008:
01:30 – יהל מקבלת פיטוצין לטובת זירוז תהליך הפתיחה. אחרי הכל יש תור ארוך מאוד לחדרי הלידה.
03:30 – נ' מגיעה לראות מה שלומנו. יהל אומרת לה שהיא מרגישה שהיא צריכה לשירותים (מספר 2).
נ' מאוד מופתעת ואומרת שזה מחווה על פתיחה גדולה, כי זה מה שמרגישים.
נ' מבצעת בדיקה. פתיחה של 5 ס"מ.
03:55 – נ' מבצעת בדיקה. פתיחה של 7 ס"מ.
04:15 – יהל מתחילה להרגיש כאב.
04:20 – המרדים מגיע בריצה. יהל מקבלת עוד מנת אפידורל.
04:30 – נ' מבצעת בדיקה. פתיחה של 9 ס"מ. היא מודיעה לנו שהנה זה קורה. הקקי שיהל מרגישה הוא בעצם הראש של התינוק ותוך זמן מאוד קצר, גג שעה, הוא בחוץ.
04:35 – המוניטור מצפצף. ירידה בדופק עוברי. עזרא מחליט לעשות עוד קצת קונצים. מתברר שהלחיצות מפריעות להספקת החמצן השוטפת שלו.
04:36 – יהל מקבלת חמצן על מנת להקל על התינוק. המוניטור מתייצב.
05:00 – נ' בודקת ליהל חום ומגלה שיש לה חום של 38 מעלות.
05:20 – הכאבים מתגברים.
05:30 – יהל מקבלת עוד מנת אפידורל. הפעם זה כבר לא עוזר יותר מידי.
05:45 - יהל מקבלת שתי אינפוזיות של אנטיביוטיקה.
06:00 – פתיחה מלאה. צירי לחץ. כאבים חזקים מאוד. תינוק שלא רוצה לצאת.
06:30 – יהל מקבלת עוד מנה של אפידורל. קיים חשש שהמרדים מזריק לה מים כי זה בכלל לא משפיע.
07:00 – נ' מיואשת לגמרי. יהל לוחצת. תינוק לא יוצא.
07:30 – חילופי משמרות. נ', שהבטיחה לנו שעזרא יצא לפני סוף המשמרת שלה הולכת הביתה. במקומה מגיעה מיילדת מבוגרת ומקסימה בשם א'.
07:45 – יהל מקבלת עוד מנה של אפידורל. המרדים מקבל איומים על חייו.
08:00 – א', חדורת המוטיבציה, צועקת על יהל "תפסיקי להתפנק ותתחילי לדחוף". יהל דוחפת. תינוק לא יוצא.
08:40 – מגיע ד"ר ב.ש. ומקבל החלטה להוציא את התינוק עם ואקום.
08:45 – מכשיר הואקום נכנס לחדר. האמהות מוצאות החוצה.
08:50 – הואקום מוחדר ליהל. הרופא מושך. תינוק לא יוצא. הרופא מבקש את עזרתי במשיכות.
08:52 – אנחנו מושכים, יהל דוחפת ורופאה נוספת קופצת בסגנון WWF חופשי על הבטן של יהל.
08:55 – תינוק יוצא. להתראות עזרא ברוך הבא נועם גולדמן.
מרגע זה התיעוד שלי קצת לקה בחסר, שכן לאחר שהוא יצא, נתנו לי לחתוך לו את חבל הטבור, הוא קיבל 10 (הציון הגבוה ביותר האפשרי) במבחן אפגר (סדרת בדיקות שאמורה להחוות על מצבו) והחל לבכות, גם ראייתי החלה מטשטשת וגרוני הפך ניחר.
פרצתי בבכי. ולא סתם דמעות של התרגשות כי אם בכי חזק והיסטרי שכמותו לא חוויתי מאז גיל שנתיים בגן מיכל כשתרנגולת קפצה לי על הראש והחלה לנקר.
מקץ כמה דקות נרגעתי. לקחתי את הילד בידיים. הסתכלתי עליו והוא הסתכל עלי.
מי שלא חווה את זה לעולם לא יבין את ההרגשה המדהימה ביותר שאדם יכול להרגיש.
הדבר הקטן והשברירי (3.445 ק"ג) ששוכב לי בידיים הוא ממש בן אדם. ולא סתם, הוא הבן שלי.
עלילות עזרא בעיר הגדולה - פרק 6
שלום לכולם,
וואו, כמה זמן עבר מאז הפרק האחרון. ממש חצי היריון. ניתן לחשוד, ואולי בצדק, שאני מתרשל בתפקידי כמתעד הראשי לישראל. אבל תנו לי להרגיע אתכם. לא כתבתי כבר המון זמן כי פשוט לא היה מה לכתוב. לא, באמת, אתם חייבים להבין, החל משלב מסוים (בערך לאחר סקירת מערכות מורחבת) אין שום דבר מעניין בהיריון. התקופה הארוכה והמייגעת הזו רצופה בשעמום רב עד כדי אובדן עשתונות. ניתן לומר שהיום אני בהחלט מבין למה התכוון שלמה ארצי בכותבו "חתולים מחשבים את קיצם לאחור", הם פשוט היו בהיריון... אין לתאר את כמות הזמן שבזבזנו בישיבה בסלון וסימון X בטבלת ייאוש.
אבל חוץ מהשעמום היו בתקופה האחרונה כמה דברים נוספים בהם השקענו את זמנינו.
נתחיל מהמקום בו סיימתי את הפרק הקודם. ובכן, הייתה סקירת מערכות מאוחרת. בסקירה זו שוב ראינו את עזרא הקטן משתולל בבטן. בכלל כדאי שתדעו, הוא ילד ממש לא ממושמע. באופן כללי הוא לא אוהב במיוחד רופאים ודי שונא מוניטורים. אבל עוד נגיע לזה.
בכל אופן, היינו בסקירה ועל פניו נראה היה שהכול היה תקין. לאחר שהסתיימה הבדיקה ישבנו עם הרופא במשרדו והגנב המושחת הודיע לנו חגיגית שהקטנצ'יק סובל מתופעה שנקראת אגן כליה מורחב.
אנחנו אנשים מאוד רגועים ולכן התחלנו לצעוק בהיסטריה, לשאול מה זה אומר ולמרר בבכי על מר גורלנו. הדוקטור הרגיע אותנו באומרו שהאגן מורחב רק במילימטר ושזה לא אומר כלום. ביקשתי ממנו לבדוק שוב, שכן, עליכם להבין, הבדיקה מתבצעת ע"י סימון מקומות בעכבר של מחשב. כמובן שהוא לא הסכים. שאלתי אותו ממה זה נובע והוא ענה לי שכנראה שעזרא לא עשה פיפי לפני הבדיקה. התעקשתי לדעת מה עלינו לעשות והגאון הודיע חגיגית שעלינו לבוא בעוד חודש למעקב. לתומי שאלתי אותו מה המשמעויות הפיננסיות של הדיאגנוזה הזו והוא לא התבייש לבשר לי שבדיקת מעקב, שלוקחת בממוצע 5 דקות, תרוקן את חשבון הבנק שלי באלף שקלים חדשים טבין ותקילין. שמחתי מאוד.
למחרת היום ביקרנו אצל רופא המעקב של יהל, להזכירכם, הוא שייך לקופת חולים, שהרגיע אותנו באומרו כי אין לנו מה לחשוש ורוב העוברים הזכרים "סובלים" מבעיה זו והיא בהחלט נובעת מזה שעזרא הוא ילד מנומס שלא רצה להשתין על הרופא בקשת.
שמחנו אף יותר לדעת שהמעקב אצלו לא יעלה אף לא טב ותקיל אחד.
שלא ייווצר רושם, מוצדק אגב, שאני קמצן כרוני. פשוט נורא מעצבן אותי העניין הזה שכל טמבל שקנה מכשיר אולטרא-סאונד והכתיר את עצמו כמנהל מחלקת "שקר כלשהו" מרשה לעצמו לגבות סכומים מטורפים עבור שקט נפשי של זוג הורים צעירים לעתיד, שגם ככה לא יודעים שום דבר מהחיים שלהם, זאת ע"י הפחדה מטריפת חושים. בחוגים אקדמיים מסוימים בהם למדתי מכונה תופעה זו בשם המפורש – 'טרוריזם'.
אחרי הסיפור הזה המשיך ההיריון בבדיקות תקופתיות של אחת לשבועיים לערך על מנת לוודא שהכול באמת בסדר. הכול באמת בסדר.
עם חלוף הימים הלכה אשתי וגדלה, שלא נאמר תפחה, באופן אקוויוולנטי לגודלו של עזרא.
הבעיה העיקרית עם הבטן הענקית היא בעיית השינה. מי שלא ראה אישה בהיריון מתארגנת לקראת שינה לא ידע פרויקט בנייה מהו. היא ממש בונה חומה של כריות מסביבה כדי שתהיה תמיכה לבטן בכל אחת מ7351 התנוחות האפשריות לשינה. חי"רניקים ותיקים עלולים לעשות הקבלה מדהימה בין ההכנות של אישה בהיריון לחפירת שוכות בחולות צאלים בשבוע שדאות מתקדם.
יתרה על כך, כל אישה בהיריון מחליטה באיזשהו שלב להיות מיקי גבע ומתחילה לבצע חיקויים של בעלי חיים מסוימים. הן הולכות כמו ברווז, אוכלות כמו חזיר, מוציאות אויר מהאף כמו פיל ודורשות תשומת לב כמו גור של לברדור.
דבר אחר ויותר כיפי הוא נושא ההכנות והקניות לקראת בואו של התינוק. אתם לא מבינים איזה דברים מגניבים יש לקנות לתינוקות. אני יכול להגיד ללא שום צל של ספק שלפחות 80% מהדברים שצריך לקנות לתינוק חדש מעוצבים כך שיהיו מגניבים יותר עבור ההורים ולא עבור התינוק עצמו.
החלטנו להיות אנשים רציניים ובנינו טבלת EXCEL רצינית שעשתה עבורנו את החישובים של איפה יותר זול ואיפה כדאי לקנות.
ההכנות גם גרמו לנו לדיונים וויכוחים עמוקים אל תוך הלילה של "האם החדר של הילד יהיה בסימן פו-הדוב או ספיידרמן". הידעתם? לחדר של ילד צריך להיות נושא. הוא לא סתם חדר הוא חדר בסימן. מסתבר שמחקרים קובעים שילד שגדל בסתם חדר יצא קבצן מובטל ושיכור. או שלא.
בכלל, כל העניין הזה של שימת דגש על יופי בספרים, תמונות ואביזרים שקונים לילד שלא מסוגל לראות יותר מ- 15 סנטימטר קדימה, נראה לי מעט מגוחך. אבל החיים חזקים יותר מכולנו.
האמהות לעתיד, בתקופת השליש האחרון להיריון הופכות לחסידות (מי אמר שלא החסידה מביאה את הילד) ומתחילות לקנן בלי סוף. משמעות העניין היא שמצאתי את עצמי צובע את כל הבית (פעם שנייה בחצי שנה), ומנקה, אם לא לומר, מבריק אותו לפחות כל סוף שבוע.
אפילו נפרדנו מכלבינו האהוב, רוקי, לטובת ניקיון הבית והפיכתו למקום בטוח יותר עבור הקטנטן.
כמובן שאם תשאלו את יהל היא תגיד לכם שלא דובים ולא סולר והכול פרי דמיוני אבל אני מזכיר לכם שגם הזיכרון שלהן לא משהו בימים אלה.
אני מקווה שכבר הבנתם שיהל ואני זוג מיוחד ושכל דבר אצלנו צריך להיות מעט שונה מאצל הכלל, ולכן החלטנו לבלות ימים ולילות ארוכים בבית החולים 'מאיר' – מיון יולדות.
הכול התחיל כשיהל התלוננה על כאבי בטן שמתחילים ברום הבטן ומתפשטים כלפי מטה. בתחילה די התעלמנו מהנושא אבל אז הגיע לילה אחד בו יהל לא הרגישה את עזרא זז. כמובן שנכנסנו ללחץ וטסנו לכיוון כפר סבא. שם חיברו את יהל למוניטור, מכשיר אשר בודק את קצב ליבו של התינוק ואת תפקודו של הרחם, וראו שהתינוק בסדר. באותו רגע בו חיברו את יהל למוניטור התחיל השובב לזוז... נרגענו.
שבוע אחרי החשנו שוב לבית החולים, הפעם עקב התכווצויות חזקות מאוד שיהל הרגישה בבטן.
לאחר בדיקות רבות ושעות מתישות של המתנה, בישרה לנו הרופאה שם שיהל סובלת מתסמונת המכונה ברקסטון היקס – צירים מדומים. תסמונת זו גורמת לאישה להרגיש צירים כשבעצם כל קרבה שלה ללידה היא בדמיונה בלבד.
שבוע לאחר מכן, כשהכאבים הפכו לבלתי נסבלים, חזרנו שוב לבית חולים שם הודיעו לנו שעכשיו הצירים שיהל מרגישה הם אכן צירים אמיתיים אבל אין פתיחה של צוואר הרחם ולכן הלידה לא מתקרבת.
במצב הזה של צירים הייתה נתונה יהל במשך כשבוע וחצי, שכלל מספר בלתי מבוטל של ביקורים בבית החולים, ואז זה הפסיק. ממש כמו שזה התחיל פתאום כך זה נגמר פתאום.
מאז ועד היום אנחנו נתונים במעקב שבועי ע"י מוניטור ויהל צוותה ע"י הרופאים לנוח בבית.
בקיצור, יש עוד חמישה שבועות עד הלידה, הזמן רץ ואנחנו מחכים.
עלילות עזרא בעיר הגדולה - פרק 5
חברים,
כן אני יודע, אני ממש לא בסדר. הבטחתי לבשר לכולם מיד אחרי סקירת המערכות האם עזרא הוא אכן עזרא, ואני יודע שרובכם לא ישנתם בחודש האחרון מציפייה לתשובה. אגב, התקשרו מאגודת רופאי השיניים ובקשו ממני למסור שלכסוס ציפורניים עלול להביא לבריחת סידן מהשן – ראו הוזהרתם.
בכל אופן, כידוע לרובכם, אכן אושר הדבר באופן סופי וברור שלא משתמע לשני פנים – עזרא הוא בן!
סקירת המערכות היא אחת מהבדיקות המגניבות והמרגשות בו זמנית ביותר שיש. הגענו לבדיקה הזו חדורי מוטיבציה ומנופחי שרירים לטובת הכאה נמרצת של הרופא אם גם הפעם הוא יחליט להתעלל בנו ולא לציין באוזנינו את מין העובר. לאורך כל הדרך חיממתי את עצמי וסיפרתי לעצמי שהרופא הזה הוא בעצם גנב בחלוק, שהוא לא יודע מה הוא עושה, שהוא שרלטן ושהוא גמד.
דמיינתי עצמי מודיע לאדון רופא שאם אין החלטה חד משמעית אני משלם לו בזוזים (או אולי יותר גרוע כיום – בדולרים).
מיותר לציין שהפקקים של תל אביב בשעה 16:00 ממש לא עזרו למאמציה של יהל להרגיע אותי, ולרגע הרגשתי כמו רמבו בסצנה שהוא קושר את הסרט לראשו – הייתי מוכן לקרב.
מעט נרגעו עצבי כשמצאנו חנייה ממש, אבל ממש, קרוב למשרדו של הרופא. דבר נדיר בתל אביב בכלל ולנפגע 'מרפי' שכמותי בפרט.
נכנסו אל המרפאה וגילינו שהוד רופאותו איחר ועוד לא מוכן לקבל את פנינו. אוי הווריד... חבל, דווקא היה לו פרצוף נחמד...
אז זהו שלא. כשכבר קיבל אותנו הדוקטור, באורך פלא שלא יתואר נרגעתי לגמרי וכל מה שרציתי היה רק לראות את עזרא הקטן פעם נוספת.
הבדיקה החלה, וללא ששאלנו בכלל הודיע לנו הדוקטור שאנחנו צריכים לתאם פגישה עם המוהל הקרוב למעונינו. מה גם שזה צריך להיות מוהל עם הסמכה בציוד הנדסי כבר, שכן כמו שכבר ציינתי בעבר, מדובר בכלי כלי...
בהמשך הבדיקה ספר, מדד ושקל הרופא את כל עצמותיו של עזרון הקטן והגיע למסקנה שהכול ממש תקין. מי שלא ראה בדיקה כזו יתקשה להבין עד כמה היא מפורטת ומעמיקה.
היא לוקחת כשעה ורואים בה ממש הכול. אפילו את עפעפיו של התינוק. מ ד ה י ם.
לא רק זאת אלא גם שהכול הוקלט ובסופו של תהליך קיבלנו DVD במארז מהודר (שקית ניילון).
מה אני אגיד לכם? הגמד הקטן עוד לא נולד וכבר יש לו תפקיד ראשי בסרט. אגב, צפייה מאוחרת בסרט הובילה אותי למסקנה שהוא כל כך משעמם בפעם השנייה שהוא יכול לזכות באוסקר...
אחרי הבדיקה ממש הייתי בעננים. כלום לא יכול היה להרוס לי את מצב הרוח. כלום חוץ מדו"ח חנייה שחיכה לי בגאון על שימשת המכונית שלי שחנתה בחנייה המוצלחת והמדוברת לעיל.
כל כך הופתעתי ואף נפגעתי אישית מהפקח החצוף שהעיז לשים לי את הדו"ח, ועוד בפעם הראשונה שהייתי אזרח למופת ושמתי איזי פארק... כנראה שזה היה דו"ח רטרואקטיבי על כל עבירות החניה שביצעתי בחיי...
כמה שאני צעקתי שם, באמצע הרחוב התל אביבי הסואן. בואו ונגיד שאם הפקח החוצפן הזה היה נופל לי בין הידיים הייתי כותב לכם כרגע מהכלא.
אחד השכנים שראה אותי צורח יצא למרפסת ובישר לי שעיריית תל אביב – יפו המהוללת המציאה חוק עזר עירוני חדש שאומר שהחל מהשעה 17:00 כל החניות בכחול לבן שבקרבת בתי מגורים הופכות להיות מותרות לחנייה רק לתושבי האזור. חברים יקרים – ראו הוזהרתם.
לאחר חוויה מעצבנת זו, הגענו הביתה בעת ערב מאוחרת וגילינו דבר מדהים – ההריונית ממש נראית הריונית. אני מתכוון שממש יצאה לה בטן. היא באמת בהריון. ואני כבר חשבתי שמדובר בפיקציה.
מאותו היום, מיותר לציין, שהבטן הולכת וגדלה ממש כמו עזרא עצמו.
מי שמעוניין במידות ומשקלים – העולל שקל נכון לאותה בדיקה 147 גרם ואורכו היה כ- 15 ס"מ.
בחודשים האחרונים הצטרף למשפחתנו חבר נוסף. הוא הולך איתנו לכל מקום, הוא מזכיר לנו דברים ששכחנו והוא הולך ותופח מיום ליום. אני כמובן מדבר על 'קלסר מעקב ההיריון' שיהל הכינה.
אתם לא מבינים, ההיריון הזה הפך את יהל למתייקת סדרתית. כל פתק או גזיר נייר הכי קטן שאתם יכולים לדמיין לכם מוצא את מקומו מתויק בקלסר.
כששאלתי לפשרו של הקלסר הנ"ל, נעניתי בסבלנות (שהפכה אופיינית) הרבה של יהל שאם אני לא אזהר הקלסר עלול לתפוס את מקומי כגבר של הבית.
להבנתי, הרעיון שעומד מאחוריו הוא שאם משהו יקרה חס וחלילה, ויהל תמצא את עצמה פתאום בבית חולים (או במנזר בודהיסטי) בעודה מחוסרת הכרה, הקלסר יוכל לשפוך אור על כל מעללי העובר מיום שנוצר ועד היום.
בטיפשותי, ציינתי שגם אני כאן ואני יכול לפרוט את המידע הנ"ל. הוסבר לי שאני מטומטם.
ואכן, כמו שציינתי, הקלסר הזה הולך איתנו לכל מקום. והוא ממש כבד.
חשבתי להעלים אותו אבל אני חושש שיהל תצא לרחובות בקריאות "קלאסי שובי הביתה".
לאורך הזמן הזה התפתח דבר נוסף ודי מגניב – עזרא התחיל לבעוט.
בהתחלה, הוא זז לאיטו בבטן ויהל חשבה שיש לה גזים, אבל כשהוא התחיל לגדול והגזים התחילו להיות יותר חזקים, הבינה יהל כבר שזה בעצם עזרא זז.
ואז, פתאום, ללא שום הודעה מוקדמת הוא בעט. כמובן שהערכתי המלומדת הייתה אחת משתיים:
א. או שיהל מדמיינת – דבר די שכיח בהתחשב במצבה ההריוני.
ב. או שהיא פשוט משקרת (!!!). צריך להבין שבמשך שעות רבות ישבתי עם היד על הבטן של יהל ומאוד מאוד השתדלתי להרגיש אותו. לא הצלחתי. על כל תנועת בטן של יהל שנבעה מדבר שולי כמו נשימה היא טענה שהוא בעט. אני הרגשתי את אשתי נושמת.
אבל אז אחרי שכבר התחלתי לברר על בתי משוגעים באזור, פתאום הרגשתי. בהתחלה הרגשתי משהו חלש כזה אבל לאט לאט זה הלך להתגבר.
הוא עוד לא אלון מזרחי אבל הוא באמת בועט. אני מאמין ומקווה שעד הפרק הבא כבר אוכל לרשום אותו לחוג כדורגל.
דבר נוסף שקרה בתקופה האחרונה הוא שיהל החלה ללכת למעקב בטיפת חלב. כן אתם צודקים, מנגנוני סחיטת הכסף הרגשית של מדינת ישראל בלתי נגמרים וחסרי מעצורים.
בביקורה הראשון שם הודיעה לה האחות שכל הבדיקות שביצעה לא מספקות את הוד אחותותה, ושהיא צריכה לעבור עוד כל מיני בדיקות. כשהתעניינתי באיזה סוג של בדיקות מדובר הוסבר לי שמדובר בכל מיני מחלות מין שבכלל לא קיימות בארץ.
נעלבתי.
זהו לבינתיים, בעוד שבועיים סקירת מערכות מורחבת.
עלילות עזרא בעיר הגדולה - פרק 4
22.4.08
חג שמח לכולם,
כידוע וכזכור לכולם, בבדיקת השקיפות העורפית הראשונה שביצענו, לא גילינו כלום מכיוון שהרופא טען שהגענו שבוע מוקדם מידי.
לפני כשבועיים חזרנו לסיבוב שני של בדיקת שקיפות עורפית. כן, נכון, אתם לא צריכים להזכיר את זה, אנחנו הזוג היחיד בעולם ששילם פעמיים על שקיפות עורפית. אולי די לזרוק מלח על הפצעים?!
בהגיענו לרופא, קיננה התקווה בליבנו שאולי עוד באותו היום נדע כבר סופסוף מה מינו של עזרא.
הרופא באקט מרדני במיוחד, הודיע לנו שהוא לא מאמין בניבוי מין התינוק לפני סקירת מערכות. כמובן שהסיבה האמיתית לכך היא שהוא רוצה לשמור על מתח והתרגשות לקראת הסקירה, וגם זו דרכו לוודא שנבצע את הבדיקה אצלו.
כשהוא החל את הבדיקה, נחשפנו שוב לעזרא הקטן, שאני חייב לציין כבר לא כל כך קטן – הוא כבר תופס את כל חלל הבטן של ההריונית, ונפעמנו שוב.
הפעם, לשם שינוי, עזרא לא התמרד ועשה בדיוק מה שביקש ממנו הרופא.
הרופא מדד כל מיני מדידות למיניהן והרגיע אותנו שהכול תקין והתוצאות מעמידות אותנו במקום מאוד טוב ובטוח בסטטיסטיקה. (עוד נגיע לסטטיסטיקה)
אני בעקשנותי דרשתי מהרופא שיתאמץ ויגלה לנו את מינו של התינוק. הוא כעס עלי.
לאחר שהוא (הרופא) נרגע קצת הוא החליט לשחק איתנו בניחושים, הראה לנו את הפרונט של עזרא (ראו תמונה מצורפת) ונתן לנו להחליט מה המין...
עכשיו, תנו לי להסביר משהו, כשמסתכלים בין הרגליים שלו/שלה רואים וואחד שטרונגול!!! כשהתגברתי על רגשות הגאווה והראיתי את זה לרופא הוא טען שבשלב הזה קיימת סבירות כל שהיא שהשטרונגול הענק הזה הוא לא בולבול, כי אם דגדגן.
תנו לי להסביר משהו, אם האופציה השנייה היא הנכונה, אז אני בבעיה שחבל על הזמן. לפחות אפשר להגיד בביטחון רב שיוכי תהייה ממש מבסוטה כל החיים שלה...
אני מבקש מכולכם להסתכל על התמונה המצורפת, לשפוט בעצמיכם ולהמר (במייל) מה המין.
בין הזוכים תוגרל מצה עם גבינה.
אחרי שהרופא נזף בנו שלא צריך לעניין אותנו המין אלא העובדה שעזרא בריא, התיישבנו אצלו במשרד ועשינו בגרות במתמטיקה. אני לא מגזים, הבחור הוציא מחשבון, דפי נוסחאות ושאר ירקות והתחיל לחשב את הסיכוי שהעובר לוקה בתסמונת דאון (חס וחלילה).
הוא התייחס לכל מיני משתנים כגון: הגיל של ההריונית, זמן הבדיקה והתוצאה ולבסוף הגיע למסקנה שהסיכוי שיש בעיה הוא 1:8750. רק שתבינו שצריך להילחץ בערך ב1:300.
כששאלנו אותו האם כדאי לנו לעשות מי שפיר הוא צחק עלינו. אני מאוד הערכתי את עשותו כן, שכן, הוא זה שהיה מבצע את הבדיקה – דבר שהיה משלשל לכיסו עוד 3000 ₪ לערך.
הקשינו עליו באומרינו שכולם מסביבנו החליטו שכן לעשות מי שפיר. לבסוף התפשרנו על תוספת של שלוש בדיקות דם, דבר שנקרא "תבחין מרובע", על מנת לוודא טוב יותר שהוא לא פיספס בחישובים שלו.
הוא שלח אותנו לבדיקת הדם הראשונה במקום שנקרא 'מעבדות זר', רשת מעבדות שהוא הסביר שזכו לבלעדיות במכרז לביצוע הבדיקות הנ"ל. תודו שכששומעים את השם ישר קופצת לראש תמונה של מקום מטופח עם הרבה פרחים מסביב.
אז זהו שלא! הגענו לדירה במרכז נתניה בבניין שלא הייתי מאחל לח'אלד משעל לגור בו.
בבניין, באותו הזמן, הייתה הלוויה או שבעה ומסיבה זו נכחו במקום מליון ורבע אנשים, רובם בוכים וחלקם אף צורחים. בקיצור לא נעים.
עלינו לדירה שבה אמורה להיות המעבדה. ושם גילינו שזה בעצם מרפאה של רופא נשים שמזכיר באופן מדהים את הזקן מ'היו היה'. את הבדיקות הוא מבצע במטבח של הדירה, דבר שמקצר לו את הדרך למקרר...
באופן לא אקוויוולנטי בכלל להוויית המקום, הרופא הזה הוא הבחור הכי מקצועי בהוצאת דם שראיתי בחיי – וראיתי (חולה מלריה להזכירכם...). הוא מצא את הוריד של ההריונית ממש בשנייה (דבר לא פשוט לכשלעצמו) והוציא לה את הדם בשניות.
בסופו של אותו השבוע, הציעו לנו חברינו הטובים מ' ו ד', שנמצאים בחודש החמישי להריונם, שנצטרף אליהם לסיור עגלות.
אני, שעד אותו הרגע הייתי בטוח שהשוני בין עגלת תינוק לעגלה של סופר הוא המתקן המגניב של החמישה שקלים, לא כל כך הבנתי על מה הם מדברים אבל זרמתי כי לא רציתי לצאת דביל.
התחנה הראשונה בסיורינו הייתה חנות קטנה במושב רישפון שהתבררה כמקבילה של סוכנות של מרצדס רק בעגלות. למותג קוראים מוצי ואני חייב לציין שזה אחד מהדברים הכי מגניבים שראיתי בחיים שלי. למי מכם שהבנתו איטית (כמוני), אסביר שהעגלה הזו היא סוג של רכב שטח שדורש רישיון ג'. לעגלה הזו יש קפיצים בוכנות ומעצורי דיסק, ממש אפשר לצאת איתה לניווטים. אני לא אתפלא אם צריך לקחת אותה כל 15000 ק"מ לטיפול...
עברנו הרצאה מפורטת על סוגי העגלות שיש שם ועל כל הפיצ'רים המגניבים שמתחברים אליה.
משם עברנו להרצלייה לחנות של פירמה שנקראת ABC. גם שם המוצרים די מגניבים אבל פחות פרקטיים. שם על מנת לקפל את העגלה צריך תואר שלישי במדעי העגלות, וגם אז זה לא פשוט.
בעוד שבמוצי צריך פשוט לעשות אפצ'י חזק על העגלה והיא מקפלת את עצמה, מכניסה עצמה לבגאז' ומכינה כוס קפה... אל תצחקו, זה לא רחוק מזה.
גם לגבי המחיר העגלות האלה הם סוג של רכב, כי הן עולות כמו שמזדה 3 הייתה עולה אם היא הייתה כל כך קטנה.
לאחר הביקור בשתי החנויות, ולאחר קיטורים כלכליים הדדיים, על המוצלחות הנ"ל החלטנו לנסות את מזלנו ולבדוק ב'שילב' לגבי עגלות פשוטות יותר.
כבר כשראינו את המבט של המוכר הבנו שזה לא המקום בשבילנו. הוא היה פשוט מסכן. לא היה לו נעים מאיתנו, אנחנו שכבר הוגדרנו, בעיקר על ידי עצמינו, כמומחי על בעגלות, המטרנו עליו גשם של שאלות על ביצועיהן של העגלות שהיו לו שם. המסכן ניסה בכל כוחו להסביר שלעגלות המעאפנות האלה פשוט אין כלום. כמובן שההריוניות גרסו מאוחר יותר שהוא פשוט לא מוכר מקצועי ולא מבין כלום, אבל אנחנו ידענו שהמוצר פשוט לא משחק באותה הליגה.
ב1.5 אנחנו אמורים ללכת לסקירת מערכות ראשונה. אולי אז כבר נדע...
עלילות עזרא בעיר הגדולה - פרק 3
30.03.08
חברים,
אין שבעת פלאי עולם!!! יש רק אחד...
למסקנה הזו הגעתי השבוע לאחר פגישה תלת-מימדית עם עזרא. אנחנו עוד נגיע לזה.
לאחרונה, בשעה טובה ומוצלחת, החלה ההריונית להרגיש טוב יותר. הבחילות נעלמו, כאבי הראש מתמזערים מיום ליום ומצבי הרוח גם כן. מיותר לציין את ההקלה שהרגשתי לאחר יום שלם שלא שמעתי את המשפט שכבר עושה לי סיוטים בלילה: "איכס, בא לי להקיא...". מי מכם שבא איתי במגע בזמן האחרון וודאי ישמח לשמוע שאני רשאי לחזור להשתמש בדאודורנט ואפטר-שייב.
מעט לאחר הפצתו של פרק 2 בסיפורינו, הלכנו לרופא חדש מטעם קופת חולים על מנת לבצע את מעקב ההיריון. הנ"ל בירך אותנו על ההיריון והסביר לנו באופן ברור ומעניין, לשם שינוי, על הצפוי לנו בתקופה הקרובה. לאחר הדקות הארוכות שהוא השקיע בהסברים הוא הוביל את ההריונית ואת עבדכם הנאמן אל חדר האולטרא סאונד. כעבור כמה שניות ראיתי את עזרא במלוא הדרו (לשיפוטכם, תמונה משבוע 9). החתיך הקטן באמת הפתיע אותי בכך שכבר היה מצויד בשתי ידיים, שתי רגליים וראש ענק, כמו של אבא שלו...
מה אומר לכם חברים? זה מאוד מרגש לראות שהעיגול הקטן והלא ברור מהתמונה הקודמת הפך לאדם שלם בגודל מטורף של 2 סנטימטרים שלמים. ההריונית, כאמא פולניה עתידית, שאלה את הרופא את כל השאלות הרלוונטיות באמת לעניין ההיריון ועניינו של התינוק, ואני מצידי ניסיתי בכל כוחי לחשב כמה הוא עוד צריך לגדול על מנת שיהיה לו מצב לקריירה מפוארת ב-NBA.
לאחר שיצאנו מהרופא, החלנו מהמרים על מינו של התינוק או בשפת העם: "עזרא או יוכי..."
האמת, לא לי ולא ליהל זה משנה בכלל. הייתי בטוח שתהיה לי העדפה כל שהיא (כנראה, לבולבול) אבל נוכחתי לדעת שממש לא משנה לי המין של העובר. אני רק מקווה שאם עזרא הוא בעצם יוכי, לא יפריע לה שאבא שלה יעודד אותה בשיעור בלט כמו במשחק של בית"ר י-ם. זה מה שאני מכיר..
לתומנו, או אולי לטמטומנו, חשבנו שבדיקת השקיפות העורפית נדע כבר את מינו של העובר אבל כאמור, אנחנו עד היום עוד לא יודעים.
באותו השבוע נערכה בר-מצווה במשפחתנו, ועזרא, שהוזמן באופן רשמי (בחיי, השם שלו מופיע על ההזמנה...), החליט שמתחשק לו לרקוד והתיר לאמא שלו להרגיש טוב (דבר שכאמור היה נדיר מאוד באותו הזמן). היא מצידה השיבה לו כגמולו בזעזוע מח. בחיי, רקדנו כל כך הרבה שחשבתי שאם באמת יש לתינוק זיכרונות מההיריון, יש סיכוי שהוא ייצא ג'ון טרבולטה.
הבדיקה הבאה שהייתה אמורה להיות היא כאמור השקיפות העורפית. בדיקה זו, למי שלא מכיר, היא ביצוע מדידה מסוימת בנקודה מסוימת על מנת להתאים את התוצאה לסטטיסטיקה מסוימת. מבולבלים? גם אנחנו...
מה שכן הצלחתי להבין, זה שלא עושים את הבדיקה הזו בקופת חולים, כי אם רק אצל רופאים מומחים שכל אחד מהם מגדיר את עצמו כ"מנהל מחלקת יולדות ב...". נשבע לכם, אם לא היו רובם שקרנים אז כנראה שהיו צריכות להיות כ- 9748 מחלקות יילודה בבתי החולים במדינתנו הקטנה.
בכל אופן, בחרנו שם של אחת מ- 700 ההמלצות שקיבלנו, חלקם מכם חברים יקרים – ותודה על כך, אליו קבעה יהל תור בבירתנו לנצח – תל אביב. כמובן שכחלק מההכנות הכינו אותנו לצילומים התלת-מימדים שאנחנו עומדים לראות. אני, שמאוד נפעמתי מהתמונות הקודמות, לא כל כך הבנתי מה כבר השוני בין הטכנולוגיות וממש לא תיארתי לעצמי שאני הולך לראות בן אדם שלם על תווי פניו, אצבעות ידיו וחבל הטבור הענק שמחבר אותו לאמא שלו.
אחרי שהתגברנו על טירוף הפקקים בדרך לת"א, הגענו לרופא, שהתגלה כאביה של מכרה קרובה שלי, הבנו לראשונה מה הכוונה בלהרגיש מליון דולר.
המרפאה מטופחת על סף היי-טק. מסכי LCD בכל מקום וציוד רפואי מהשורה הראשונה (לפחות נראה כך).
בסוף הבדיקה ולאחר ששילמנו, הבנו איך הוא יכול להרשות לעצמו את זה. אבל האמת הוא שווה כל שקל.
מעבר לנחמדות הבינאישית שלו, הוא הסביר לנו בכל צעד ושעל, ולגבי כל מרכיב שהוא בדק מה בדיוק אנחנו רואים ומה זה אומר.
בבדיקה עצמה לא גילינו כלום, פרט לזה שעזרא עקשן מאוד, לא ממושמע ובעל רצונות בלתי נשלטים. אציין שלשם ביצוע הבדיקה, העובר צריך להיות או בפרופיל או על הבטן. עזרא, כמנהג אבותיו, שכב על הגב. כל ניסיונותיו של הרופא המסכן לסובב אותו עלו בתוהו, עד שלבסוף הוא התייאש ושלח אותנו לשתות קפה ולעשות סיבוב במרכז ת"א.
חצי שעה אח"כ, ולאחר התחננויות אין סופיות לעזרא שיואיל בטובו ויסתובב, חזרנו אל המרפאה.
ואכן, הקטן החליט להקשיב בקולנו והפנה לנו את התחת.
או אז, הודיע לנו הרופא שאנחנו בעצם טמבלים ושיהל לא בשבוע ה12 כמו שחשבנו, כי אם ארבעה ימים קודם לכך. בהתחשב במידע חשוב זה הודיע לנו הנחמד שאין הוא יכול לבצע את הבדיקה בצורה מהימנה. ברם, מכיוון שהוא כבר בזבז עלינו איזה שעה מחייו, עלינו לשלם את מלוא מחיר הבדיקה. אני ספציפית הייתי כל כך מבסוט מהפגישה התלת-מימדית עם עזרון הקטון, שבכלל לא התחשק לי להתווכח. יותר מכך, הייתי מוכן לשלם את מחיר הבדיקה רק על מנת לראות אותו בצורה זו. אני יודע שזה נשמע כאילו אני מתלהב מכלום, אבל זה באמת אחד הדברים המדהימים.
החרייאט הקטן יושב לו שם בפנים, עושה שלום לכל מי שבסביבה ורוקד לו כל היום א-גא-דו-דו-דו...
מדהים!!!
יום לאחר מכן היה לנו תור לרופא המעקב שלנו על מנת להראות לו את תוצאות הבדיקה שלא הייתה. חסרי כל רצון הגענו אליו וסיפרנו לו את מאורעות היום הקודם. הוא ביצע ליהל אולטרא-סאונד (מאכזב מאוד בהתחשב במה שראינו יום לפני כן) והודיע לנו בגאון שיהל לא מקדימה ב- 4 ימים, כמו שאמר הרופא השני, כי אם רק ביומיים.
שורה תחתונה מכל האירועים האלה: "מבולבלים? גם אנחנו..."
בעוד שבועיים בדיקת שקיפות עורפית חוזרת. תחזיקו אצבעות, יש סיכוי סביר מאוד שנדע אם הוא, הוא או היא.
שבוע טוב,
אלעד
הירשם ל-
רשומות (Atom)